תוכן

כז) חידושי כלים דמ"ה החדש
וכבר נתבאר סוד המ״ה החדש שיצא מהמצח, בפנים מאירות ענף מ״ב, שה״ס עליית המ״ן לבינה דכתר עש״ה. דע״כ נחלק הכתר עצמו לראש וגוף, משום שהזווג דאור העליון על המ״ן נעשה בבינה דכתר ויצאו ע״ס של ראש מבינה ולמעלה, ונמצאים הזו״נ דכתר שנתחלקו ויצאו לבר מרישא, דהיינו לבחי׳ תוך סוף שנק׳ גוף וז״ת דכתר. באופן, שספירת הכתר עצמה נתפשטה לראש תוך סוף עד סיום האצילות וגג הבריאה, והוא נק׳ פרצוף עתיק דאצילות, ועד״ז יצאו שאר הספירות.
וצריך להבחין כאן, שמכח זה נחלקה המדרגה לה׳ חלוקות. כלומר אותה המדרגה שנחלקה אצל הב"ן הכולל בב׳ חלוקות משום עליית מ״ן לנוק׳ עינים, דהיינו לכו״ח בראש ואח״פ בגוף, הרי שנפלגה עתה לה׳ חלוקות על פי ה׳ ספירות שבה: כח״ב זו"ן, אשר בכל ספירה וספירה יש בה ראש וגוף, והוא משום עליית מ"ן לבינה דכתר המכונה מצח, ונמצא שהמצח עצמו נתפשט לראש וגוף, שבח״ב דמצח בראש וזו״ן דמצח נתפשט לתוך סוף עד סיום האצילות. ועד״ז ספירת החכמה המכונה עינים נתפשטה בעצמה לפרצוף שלם ראש וגוף עד סיום האצילות, ועד״ז ספירת הבינה המכונה אזנים, וספירת זו״ן המכונים חו״פ. באופן שאותו הראש דב"ן שממקורו עצמו נחלק רק לב' חלוקות: גלגלתא ועינים לראש ואח״פ לגוף, נמצא עתה מצד מ״ה החדש שנחלק לה״פ שלימים, שבכל אחד מהם יש ב׳ חלוקות ראש וגוף, כאמור.
והטעם הוא משום שזו״ן דכתר עצמו יצאו לבחי׳ גוף עד סיום אצילות, נמצא אשר החכמה צריכה לצאת למטה מהמלכות דכתר הזה, כי כן מקום החכמה תמיד למטה מספירת הכתר, כנודע. וא״כ צריכה החכמה להמצא מתחת קרקע האצילות, כי שם נסתיימה מלכות דכתר כנ״ל. ועד״ז הבינה צריכה להמצא מתחת סיום החכמה וא״כ היו מופלגים זה מזה מאד וגם היו נשארים בבי״ע, אמנם מכח ה׳ פרצופים געסמ״ב דא״ק, שכל אחד נעשה תולדה לחבירו ויוצא דרך פה של ראש דעליון, כמ״ש לעיל בענף ט׳ בפמ״ס ע״ש. והנה מכחם נמשך גם כאן תיקון זה, וע״כ לא נפלגו אותם הה׳ ספירות של ראש הנ״ל לגמרי, אלא כל אחת מלבשת לחברתה מפה של ראש ולמטה כדמיון געסמ״ב דא״ק, אשר החכמה מלבשת לגוף דכתר ומסתיימת באצילות. וכן הבינה מלבשת לגוף החכמה, וזו״ן מלבישים לגוף הבינה, ולפיכך מסתיימים כלהו בעולם האצילות. אלא שמלבישים זה לזה בעובי, שמשום זה נעשו ונתקנו אותם ה׳ ספירות פרטיות של ראש שנק׳ גלגלתא עינים אח״פ לה״פ געסמ״ב והבן.
ואלה הם דברי הרב בענף י׳ אות ס׳ וז״ל: ונמצא שהז״ת דעתיק לקחו מקום של אותם הז׳ נקודות הראשונות, ובזה תבין כי שיעור קומת עתיק יומין הוא כל אצילות כולו, ואמנם כאשר היו דוחין אותם הז׳ נקודות, ודאי שלא דחו אותם למטה, שהרי ביארנו לעיל שאין מיתה רק בכלים שהוא סוד הירידה, א״כ האורות שלא מתו לא ירדו, רק מה שאמרנו שדחאום פירושו לצדדים. פירוש, שהיה נכנס הנקודה דעתיק בתוך נקודה א׳ של הז' נקודות בתוך פנימיותם, ואז היתה נשארת אותה הנקודה בסוד לבוש אליה. וכן היה בכל הז׳ נקודות וכו׳, עכ״ל עש"ה.
והיינו כדאמרן, שבאמת כיון שספירת הכתר לבדה שנק' עתיק יומין נמצאת שנתפשטה בעצמה בלבדה לרת״ס עד סיום האצילות כולו, א״כ הסברא נותנת אשר שאר הספירות יתחילו למטה הימנה שהוא למטה מקרקע אצילות, וא״כ היו מחויבים לירד לבי״ע שה״ס מיתה. וע״כ משמיענו שאע״פ שספירת הכתר נתפשטה עד סיום אצילות כולו, מ״מ לא דחתה את שאר הספירות לבי״ע, אלא שדחתה אותם מפנים לחוץ, דהיינו שהלבישו זה לזה ע״ד געסמ״ב דא״ק כנ״ל. ומה שהרב מכנה לה״פ בשם ז' נקודות, כבר נתבאר שם בפמ״ס עש״ה.